תסמונת אספרגר הינה תסמונת על רצף האוטיזם, הבאה לידי ביטוי בעיקר ביכולת של הלוקים בתסמונת בפירוש מצבים חברתיים. הלוקים בתסמונת מתקשים לפרש תקשורת בלתי מילולית ולהשתלב בצורה תקינה בחיים החברתיים.
מכיוון שבעלי התסמונת הינם לרוב בעלי מנת משכל תקינה ואף גבוהה, הם מגלים תובנה למצבם ולכן חווים תסכול וכאב. אחת מדרכי הטיפול היעילות המסייעות לבעלי התסמונת להתגבר על קשייהם הן קבוצות טיפוליות.
מהי תסמונת אספרגר?
תסמונת אספרגר הינה תסמונת התפתחותית הבאה לידי ביטוי בקשיי תקשורת ובקושי ביצירת קשרים חברתיים. הסובלים מהתסמונת הם לרוב בעלי אינטליגנציה תקינה ואף גבוהה. פעמים רבות הם מצטיינים בלימודים או בתחום ספציפי אותו הם חוקרים לעומק.
האינטליגנציה התקינה גורמת לכך שהסובלים מהתסמונת מודעים למצבם. הם רוצים להשתלב מבחינה חברתית ולהיות “כמו כולם” וחווים תסכול עקב הדחייה והבידוד החברתיים. עיקר הקושי של הסובלים מתסמונת אספרגר הוא בהבנת מצבים חברתיים, במיוחד דרכי תקשורת בלתי מילוליות.
הסובלים מהתקשורת יתקשו להבין מחוות, הבעות פנים וטון קול. הם מבינים בעיקר מסרים קונקרטיים וישירים. מכיוון שחלק ניכר מהתקשורת החברתית בנוי על מסרים בלתי מילוליים, קושי זה גורם לדחייה ובידוד חברתי. הסובלים מהתסמונת נתפסים כחריגים על ידי בני גילם ובעלי התנהגות מוזרה, דבר הגורם לדחייה.
מחקרים מראים כי החל מגיל ההתבגרות מתגבר הקושי של בעלי התסמונת. בגיל בו הקבוצה החברתית היא המשמעותית ביותר, החריגות והבידוד החברתי מעוררים תסכול ומצוקה. לגילאים אלה ואילך מיועדות בדרך כלל הקבוצות הטיפוליות.
קבוצות טיפוליות לבעלי תסמונת אספרגר – יתרונות
- רשת חברתית – אחד היתרונות המרכזיים של הקבוצה הטיפולית הוא היותה קבוצת שייכות. בקבוצה הטיפולית פוגשים המשתתפים בילדים / מתבגרים או בוגרים הדומים להם. לכל המשתתפים יש סיפור של קושי חברתי, וכל משתתף מרגיש שייך. בנוסף, ההתנהגות של כולם דומה, ולכן תחושת החריגות מתעמעמת.
- מקור תמיכה – בעלי תסמונת אספרגר, בניגוד לבעלי תסמונות אחרות כאוטיזם בדרגות שונות או פסיכופטיה, מסוגלים לגלות אמפטיה. יכולת זו שלהם מסייעת להם לתמוך זה בזה ולעודד זה את זה בקבוצה. גילוי האמפטיה והתמיכה מהווה גורם מחזק עבור המשתתפים, הן כאשר הם משתפים בכאב האישי שלהם ומקבלים תמיכה, והן כאשר הם תומכים באחר.
- לימוד מיומנויות חברתיות וכלים לתקשורת חברתית יעילה – אחד היתרונות המרכזיים של הקבוצות הטיפוליות בבעלי תסמונת אספרגר הוא מתן כלים אופרטיביים למשתתפים אשר יאפשרו להם לתקשר מבחינה יעילה יותר.
בעלי התסמונת זקוקים להנחיות קונקרטיות וברורות שיסייעו להם להסתדר במצבים חברתיים עמומים. המנחים בקבוצה, שהינם אנשי מקצוע המתמחים בטיפול בתסמונת אספרגר מלמדים את המשתתפים, ומתרגלים עמם בקבוצה טכניקות להבנת מצבים חברתיים ולתגובות הולמות למצבים אלה.
הטכניקות שבהן משתמשים בקבוצות
- מתן מתכונים קונקרטיים ו”תסריטים” מוכתבים להתנהגות במצבים חברתיים שונים. כשמישהו אומר לי כך וכך, אני צריך לענות.., אם קורה מקרה כזה או אחר, צריך לפעול כך.., וכדומה.
- תרגילי סימולציה: המנחה בוחר שני משתתפים ונותן סיטואציה מסוימת. המשתתפים מציגים את הסיטואציה. עם תום הסימולציה, המנחה והמשתתפים נותנים משוב למציגים: מה אפשר היה לעשות אחרת, מה היה טוב, מה אתם הרגשתם במהלך הסימולציה וכדומה? מעצם ההצגה לומדים המשתתפים התנהגויות אלטרנטיביות וכן רואים איך נראית ההתנהגות שלהם ואיך היא מפורשת מהצד.
- מתן חיזוק חיובי: הסובלים מתסמונת אספרגר רגילים להרבה ביקורת ושימת דגש על חסרונותיהם. בקבוצה יש מקום גם לפרגן למשתתפים, לתת חיזוקים חיוביים ולהדגיש את החלקים החיוביים אצל כל אחד מהמשתתפים. בדרך זו מתחזקים הדימוי והביטחון העצמי.
